פסק-דין בתיק ע"א 3361/04

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ב תל אביב (כב' השופטת ו' סימון), מיום 17.8.04, בת"א 79153/01 ות"א 97450/01 שנדונו במאוחד, שבו קיבל בית המשפט את תביעת המשיב נגד המערער וקבע כי על המערער לשלם למשיב 16,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.4.01, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח והוצאות משפט. תביעתו של המערער נגד המשיב נדחתה.

1.                    רקע

(א)        ביום 11.1.01 התקשרו המערער והמשיב בהסכם בכתב (להלן:- " ההסכם בכתב") שלפיו התחייב המערער לספק למשיב שש דלתות עד ליום 25.1.01, כאשר הוסכם שבגין כל יום איחור באספקת הדלתות יופחת מהסכום המגיע למערער סך של 200 ש"ח עבור כל דלת. משמעות אספקת הדלתות לפי גרסתו של המשיב היתה להכין דלתות תקינות ולהרכיבן.

(ב)        המשיב הגיש תביעה (ת"א 79153/01 להלן: - " תביעת המשיב") נגד המערער בטענה כי המערער הפר את החוזה, ודרש פיצוי בגין האיחור באספקת הדלתות ובהרכבתן. לפי חישובו של המשיב הגיע הפיצוי ל- 136,000 ש"ח, אך החליט להעמיד את התביעה על סך של 16,500 ש"ח בלבד, כדי להגישה לבית המשפט לתביעות קטנות. לנוכח מורכבות הטענות           שהועלו לפני בית המשפט לתביעות קטנות הוחלט להעביר את הדיון לבית משפט השלום, כאשר סכום התביעה נשאר בעינו.

(ג)         המערער טען לפני בית משפט קמא שההסכם בכתב בוטל בהסכם שנכרת בעל פה כתוצאה מהזמנה נוספת לדלתות, דבר שעשה את המועד המוסכם לאספקת הדלתות לבלתי אפשרי.

לפי גרסת המערער, העיכוב במועד התקנת הדלתות נבע מכך שהקומה בדירת המשיב, שבה היו אמורות הדלתות להיות מותקנות, לא הייתה מוכנה לקליטתן מפני שהמשיב נעדר מביתו כחודש וחצי עקב הכנות לחתונת בנו.

(ד)        המערער טען עוד שביום 5.4.01 הוא הגיע לדירת המשיב כדי להביא את הדלתות ולהרכיבן, אך לא סיים את הרכבתן מאחר שהוא והמשיב הסתכסכו עקב סירובו של המשיב לשלם את יתרת חובו למערער. או אז הודיע המערער למשיב שהוא לוקח את הדלתות בחזרה, ובתגובה לכך תקף אותו המשיב וגרם לשבר באצבעו. 

(ה)                המערער הגיש תביעה נפרדת נגד המשיב (ת"א 97450/01, להלן: " תביעת המערער") לקבלת יתרת התמורה שלטענתו נותר המשיב חייב (11,577 ש"ח).

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        בית המשפט קיבל את גרסתו של המשיב על פני זו של המערער, וקבע שמעולם לא נכרת הסכם בעל פה שביטל את ההסכמה באשר למועד ולפיצוי שנקבע בהסכם בכתב, ושההזמנה הנוספת שאותה הזכיר המערער הייתה להרכבת דלתות לארונות מטבח ללא קשר בינה להזמנה של הדלתות לחדרים.

(ב)        בית המשפט העדיף גם את גרסתו של המשיב שהוא נעדר מביתו שישה ימים בלבד בשל חתונת בנו ולכן אין הצדקה לאיחור כה גדול כפי שאיחר המערער (כחודשיים וחצי).

(ג)         בית המשפט קבע כי מאחר שקיבל את גרסתו של המשיב בנוגע להסכם שבכתב       ולכך שהסכמת הצדדים באשר למועד סיום העבודה כללה בתוכה גם את הרכבת   הדלתות,  ומאחר שהמשיב הגביל את דרישתו לפיצוי לסך של 16,500 ש"ח, די בכך          שבית המשפט יחשב את הפיצוי בגין העיכוב בהרכבת שתי דלתות רק עד ל -          5.4.01 ולא מעבר לו. לנוכח הפחתת סכום התביעה ל-16,500 ש"ח בלבד קבע בית            המשפט כי יש לקבל את התביעה במלואה.

(ד)        באשר לתביעת המערער: בית המשפט קבע כי המערער לא הצליח להרים את הנטל שהיה מוטל עליו ולשכנע את בית המשפט הן באשר לסכום שהיה על המשיב לשלם בגין העבודה כולה, הן באשר לסכום שלטענתו שילם לו המשיב על החשבון, הן באשר לזכאותו לקבל את מלוא הסכום המוסכם.

בית המשפט העדיף, גם בעניין זה, את גרסת המשיב וקבע שהמערער לא השלים את העבודה הכרוכה בהתאמת דלתות המטבח, ולכן על המשיב להוסיף ולשלם 2,380 ש"ח בלבד, אך בית המשפט פטר את המשיב מתשלום זה.

3.                    טענות המערער

ואלו הן טענות המערער:

(א)                נוכח העובדה שפסק-הדין ניתן באיחור רב אחרי תום שמיעת הראיות, ומתבסס על ממצאי מהימנות, הרי שדבק בו פגם המצדיק את ביטולו (ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה , פד"י מח(2) 77).

ב)         דין קביעת בית המשפט שההסכם בכתב הקובע פיצוי בגין איחור לא בוטל בהסכם בעל פה להתבטל, הן מאחר שנקבעה על סמך התרשמות ומהימנות זמן רב אחרי שמיעת העדויות, הן מאחר שבית המשפט לא הסביר מדוע הוא מעדיף את גרסתו של המשיב על פני זו של המערער, הן מאחר שבית המשפט התעלם מהודאתו של המשיב שבין הצדדים נערך הסכם בעל פה מאוחר להסכם שבכתב.

(ג)        אף קביעת בית המשפט שדחה גרסת המערער שהאיחור באספקת הדלתות אירע בעטיו של המשיב, דינה להתבטל מאותם הטעמים.